גז"ד לקטין שהורשע עקב השלכת חזיז למגרש כדורגל

1.       הנאשם הודה, כי ביום X במהלך משחק כדורגל במגרש X, הדליק חזיז והשליכו למגרש.

          הוראות החיקוק שיוחסו לנאשם בכתב האישום  הן:

          א.           עיסוק בחומר נפץ שלא כחוק  - עבירה לפי סעיף 19 (א) לחוק חומרי נפץ.

          ב.            התנהגות פרועה במקום ציבורי - עבירה לפי סעיף 216 (א) לחוק העונשין.

          כתב האישום הוגש ביום 30.10.2006, ישיבה ראשונה התקיימה ביום 15.2.2007, והדיון נדחה מספר פעמים ב"אשמת" הקטין, עד שהודה בעובדות כתב האישום ביום 29.7.2007.

2.       בתסקיר מיום 5.11.2007, מפורטות נסיבותיו המשפחתיות של הקטין, המשתייך למשפחה נורמטיבית, מתפקדת ומלוכדת.

חוות הדעת על הקטין מבית הספר חיובית, והוא שואף להיות בעתיד X.

הקטין טען בפני קצין המבחן, כי נגרר למעשה ע"י חבריו ולא הבין את חומרת המעשה.

טענה זו אין לקבל, כאשר מדובר בנער "מן היישוב", האמור להבין את הסכנה והחומרה שבמעשה.

הקטין מביע חרטה על המעשה, ומאמין אני להבטחתו כי יימנע מהתנהגות דומה בעתיד.

מאז נעברה העבירה חלפו X, והקטין לא עבר מאז עבירות נוספות.

המלצת שירות המבחן, הינה שלא להרשיע את הקטין ולהסתפק בהחתמתו על התחייבות עצמית להימנע מעבירה דומה.

3.       את המלצת שירות המבחן לא ניתן לקבל.

ההמלצה אינה אמורה להביא בחשבון את האינטרס של הרתעת הרבים, אינטרס שיש לתת לו משקל מכריע בימים אלה, כאשר עבירות דומות נפוצות במגרשי הספורט ורבים הקטינים המעורבים בהן.

          אמנם הוראות החיקוק לפיהן מואשם הקטין, אינן מן החמורות בספר החוקים, אך נסיבות ביצוע העבירה מציבות את המעשה ברף העליון של הענישה, בשתי הוראות החיקוק גם יחד.

השלכת חזיז בפרהסיה (באירוע ספורט המוני) כרוכה בסכנה גדולה לנוכחים (כפי שנוכחנו לאחרונה וכפי שמבין כל מי שעיניו בראשו), יש בה התרסה בפני הנוכחים של בוז לכללים החברתיים הבסיסיים ולדרישות החוק, ובדרך כלל מטרתה עשיית רושם על חבריו של הנאשם,  השותפים להלוך הרוח האנטי חברתי, והנסיון מלמד כי קיים קושי רב באיתור העבריינים.

כנגד כל אלה יש להציב יד קשה של מערכת המשפט, שתרתיע את העבריינים הפוטנציאליים.

על העבריינים בכח לדעת, כי מי אשר ייתפס בכף בעבירות בריונות באירועי ספורט או אירועים המוניים אחרים, בעיקר כאשר מדובר בסיכון ממשי של בריאות הגוף לרבים, יידון בדרך כלל  למאסר בפועל ממשי (מאחורי סורג ובריח) ולקנס גבוה, גם אם מדובר בעבירה יחידה ובנער נורמטיבי לכאורה.

4.       זאת הפעם הסתפקתי בתקופת מאסר בפועל קצרה, וזאת בשל הודאת הקטין, גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה, ומשום שיש להציב את רף הענישה על מקומו (גבוה משמעותית מזה שבו הוצב היום), לאחר שיידעו הרבים בבירור על הצפוי להם אם יעברו עבירות שכאלה.